<h1>סמ"ג עשין סימנים רמ"ד—רמ"ו</h1>
<h2>דף לח.</h2>
וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו (ויקרא י"א ל"ג) ותניא בתורת כהנים (פרשתא ז') כלי חרש מניין לרבות כלי נתר ת"ל וכלי חרס, אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור מלקבל טומאה אף מגבו כגון המטה והכסא והספסל והמנורה של חרש וכיוצא בהן, זו העדות שהעיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל שאמר משום ר"ג הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחוריים, אל תוכו מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו, כלי חרש אל תוכו ולא כלי שטף אל תוכו שאין כלי שטף מטמא מאוירו, אל תוכו ולא כשיפול אל תוך תוכו כיצד חבית נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בחבית אוכלין ומשקין שבתנור טהורין, וכן אם השרץ באויר התנור אוכלין ומשקין שבתוך החבית טהורין שנא' כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו, יכול אע"פ שנקבה החבית תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וכמה שעורו של נקב בכלי חרש בכונס משקה בכלי שטף במוציא זיתים, כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו מלמד שאין לו טהרה אלא שבירה, דבר אחר אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן. יכול אף הכלים יהו מטמאין באויר כלי חרש תלמוד לומר מכל האוכל אוכל ומשקה מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרש (תו"כ פ"ט) לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה לפיכך אינו חוזר ומטמא כלי שבתוכו, ולמדנו שהשרץ שנפל לאויר התנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת התנור ראשון והפת שנייה ולא נאמר רואין את התנור כאילו כולו מלא טומאה ותהא הפת תחלה שאם אתה אומר כן לא נתמעטו הכלים מלטמא מאויר כלי חרש שהרי טומאה עצמה נוגעת בהן (לשון רש"י שם פסוק ל"ד).
מפרשה זו (ויקרא י"א ל"ב—ל"ג) למדנו שהבגדים והשקים וכלי עור וכלי עצם וכלי עץ וכלי חרס מקבלים טומאה, ומפרשת כלי מדין למדנו שכלי מתכות מקבלים טומאה שנאמר (במדבר ל"א כ"ב) אך את הזהב ואת הכסף ואת הברזל ואת הבדיל ואת העופרת. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה מן התורה ואמרינן במסכת שבת (ט"ו ב') שחכמים גזרו עליהן שיהו מקבלין טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול ככלי חרש, ומפני שתוכו נראה כברו לא גזרו עליהן שיטמאו מאוירן עד שיגע הטומאה בהן בין מתוכן בין מגבן ככלי מתכות, ולא גזרו טומאה על פשוטיהן אלא על מקבליהם ואין להם טהרה במקוה ואין שורפין עליהם תרומה וקדשים שלא גזרו עליהם אלא לתלות (ע"פ רמב"ם כלים פ"א ה"ה). וכן שנינו בפרק שני דמסכת כלים (מ"א) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהן טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא. ובפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ו א') אמרינן שפשוטי כלי עץ טמאין מדברי סופרים, והוא הדין לכלי עור וכלי עצם (עי' רמב"ם שם ה"י). אמנם אומר רבינו יצחק שלשם מדבר בשלחן וכיוצא בו שהוא מתרבה בתורת כהנים (פרשתא ו') [הו' בחולין כ"ה א' ובכלים פ"ב מ"א] מפני שהן דומיא דשק שמשמש את האדם ומשמשיו ואותה דרשה אסמכתא ואינו אלא דרבנן (תד"ה ושאני). במה דברים אמורים שטומאת פשוטיהם מדברי סופרים בשאר טומאות אבל במדרס הזב והזבה והנדה והיולדת מטמאין מן התורה שנאמר כל המשכב אשר ישכב עליו וגו' כל העשוי למשכב או למרכב (ע"פ רמב"ם שם) וכן אומר בפרק על אלו מומין (בכורות ל"ח א') בהנך דחזו למדרסות דלא איתקוש לשק, ואמרינן בפרק קמא דסוכה (כ' א') כל המטמא במדרס מטמא טמא מת. ואפילו פשוטי כלי זכוכית העשוי למשכב מטמא מדרס רק שטומאתו מדבריהם (ע"פ רמב"ם שם ע"ש בכס"מ).
